חמישה ימי טרק בשמורת Los Nevados (לוס נבדוס, "המושלגים") הקולומביאנית

שמורת לוס נבדוס

השמורה נמצאת באזור הכפר סלנטו שבקולומביה, מוקפת בעיירות פריירה (שבה יש שדה תעופה), מניזלס וארמנייה, וביישובים קטנים נוספים דוגמת איבגה, מוריז'יו ועוד. השמורה היא חלק מהרי האנדים הקולומבייאנים ומשתרעת על שטח של 583 קמ"ר, ומכילה 3 הרי געש - Nevado del Ruíz (5321 מטר), Nevado de Santa Isabel (4965 מטר), Nevado del Tolima (5215 מטר).
בשמורה קיימות מספר מערכות אקולוגיות. תחילה בגובה הנמוך פוגשים ג'ונגל ירוק ועבות בו השבילים צרים וברורים והנהרות זורמים עם כמויות מים גדולות. בין 3500-4000 מטרים עוברים למערכת אקולוגית בשם פארמו (Páramo) אשר מאופיינת בצמח הפארמו - דמויי עץ דרך קטן, בעל עלים צהובים וגזע ספוגי. מעל למערכת זו קיימת גם מערכת הסופר-פארמו בעלת מאפיינים דומים אך יותר געשיים ולבסוף 4% מהשמורה הינם קרחונים הנמצאים בפסגת ההרים. קרחונים אלו ונהרותיהם מספקים מים לכ-2 מיליון מתושבי המש

התארגנות לטרק - מדריך כן/לא

נתחיל בשאלה האם זה בגדר חובה לטייל בשמורה עם מדריך? התשובה היא לא, אין חובה חוקית מבחינת השמורה לטייל עם מדריך, אלא במקומות מוגדרים - אסור לטפס ללא מדריך על 3 פסגות - tomila, santa isabel ו-ruiz (כאשר כרגע הר געש רואים מוכרז כהר געש בדרגה 3 ולכן הכניסה אליו רכובה בלבד).
עם זאת יש לציין שרוב הטרקים בשמורה נעשים עם מדריך, מרביתם חד עד תלת יומיים ובחלקם גם מטפסים לפסגות של ההרים המושלגים.
טווח המחירים משתנה בהתאם לטיול שרוצים, אפשר לשכור מדריך ליום אחד בלבד כדי לבצע טיפוס מושלג אחד ואפשר לשכור מדריך לכמה ימים שתרצו שיעזור בהתארגנויות על ציוד ומסלול, בכל מקרה תשלמו לכל הפחות כמה מאות שקלים לראש.
היתרונות של שכירת מדריך הם הפשטות בלוגיסטיקה של לפני הטיול (אוכל, ציוד, בחירת מסלול, לינה בשמורה ועוד), וההיכרות שלו עם השמורה (לא מעט שבילים לא מסומנים / מפות אינטרנטיות לא מדויקות). כמובן שאם אין לכם ניסיון מספק בתכנון טרקים או בהליכה עצמה, לקחת מדריך זהו צעד בטיחותי.
החסרונות הם שהטיול פחות אינטימי מכיוון שלקבוצה שלכם מצטרפים 1-2 מדריכים ולרוב מנסים להוציא מספר קבוצות מטיילים ביחד לאותו טרק, כמו שנכתב מקודם יחסית לאופציית הטיול לבד אופציה זו יקרה יותר גם אם מחשיבים השכרת ציוד עצמאית, תשלומי לינה וכו'.
בנימה האישית, אנחנו היינו קבוצה של 3 חברים עם ניסיון של 3-4 טרקים במינימום לבנאדם והעדפנו את האינטימיות על חשבון חיי הקבוצה הגדולה או מדריך "שיפריעו" לנו להנות ולחוות כמו שהיינו רוצים, ולכן העדפנו לטרק לבדנו.

התארגנות לטרק - בחירת מסלול

בחירת מסלול אינה מובנת מאליו ממספר סיבות:
1. יש מספר יציאות וכניסות אפשריות לשמורה.
2. צפון השמורה הוא חלק מסובך למטיילים מכיוון שהר הגעש ruiz מוגדר כפעיל בדרגה 3.
3. אנחנו חווינו קושי במציאת מפה הולמת לטרק, הסתמכנו על מספר אפליקציות (mapy.cz, maps.me, wikilock) ולצערנו לא מצאנו מפה מודפסת בגודל או קנה מידה רלוונטי.
4. בחירת מקומות שינה - פינקות (שם מקומי לחווה) או קמפינג.
5. התחשבות בטיפוסים, ירידות ובקושי ההליכה בהליכה בהרים גבוהים
6.מחלת גבהים - לא נרחיב על הסכנות ודרכי ההתמודדות מכיוון שאף אחד מאיתנו לא מוסמך לכך אך נגיד שחשוב מאוד לתכנן את המסלול בצורה כזאת שמאפשרת לגוף להסתגל לשינוי בגובה ובכל הרגשה לא טובה של הגוף יש לעצור ואף להנמיך חזרה.

1. כניסות ויציאות לשמורה:
בעיקרון באתר השמורה ניתן למצוא התייחסויות למספר רב מאוד של כניסות לשמורה, אך כמו שנאמר בהתחלה הסקטור הצפוני של השמורה הוא בעייתי מאוד מבחינת טיולים - בחלקו ניתן להיכנס עם רכב בלבד ולא מצאנו פירוט מספיק אמין ומדויק לאילו כניסות ניתן להיכנס רגלית ומאילו לא, ולכן מראש ויתרנו על חציית השמורה מצפון לדרום ואלו היו האופציות עבורנו- El Cedral, Cocora Vale, Juntas.
El Cedral - נמצאת במרכז השמורה בחלקה המערבי. על מנת להגיע לשם נדרש לצאת מעיירה pereira בכלי תחבורה ציבורית חגיגית בשם chiva. אורך הנסיעה כשעתיים, חצי בדרך סלולה וחצי בדרך אפר. שעות היציאה הינן 09:00, 11:00, 13:00 ו-15:00 כל יום ובימי שישי-שבת-ראשון גם בשעה 07:00. נקודת היציאה היא כיכר ויקטוריה (plaza victoria) בתחנת אוטובוס בצידו הדרום מערבי של הכיכר. בנוסף ניתן לעלות על ה-chiva בכפר La Florida. המחיר ל-3 אנשים מפריירה לאל סדרל היה כ-11.700 פסו קולומביאני. בתחנת הסופית ניתן למצוא ביקתה שמגישה ארוחות בוקר וצהריים ומציעה מקומות לינה. לגבי חזרה מנקודה זו, לפי הבנתנו ה-chiva עושה את דרכה חזרה עם נוסעים גם כן ולכן השעות לא וודאיות אך לצורך העניין הנסיעה האחרונה היא בסביבות השעה 16:30-17:00
Cocora Valley - הדרך "הקלאסית" לכניסה לשמורה. לנקודה זו מגיעים באמצעות ג'יפים שיוצאים ממרכז הכפר סלנטו (מהכיכר הגדולה של הכפר - הפלאזה) בעלות של 4000 פסו לאדם. הנסיעות כביכול כל 15-30 דקות אך הרגע שמתמלא ג'יפ הוא יוצא ולא ממתין. עמק הקוקורה הוא אחת הנקודות המטוילות ביותר בקולומביה ולכן להגיע לשם זהו עסק פשוט - אפילו לתפוס טרמפים יעבוד לכם. הנסיעה היא 20 דקות בערך על כביש סלול אשר בסופו נמצאים עצי הדקל הגדולים בעולם ושלל חנויות וחוויות לתיירים כמו טיולי סוסים, מסעדות וומספר מקומות יפים להצטלם בהם. לגבי שעות הפעילות של הג'יפים מומלץ להתעדכן מהנהגים עצמם לפני הטרק אם אתם מתכוונים לצאת מאוד מוקדם בבוקר או לחזור מאוחר דרך העמק לסלנטו. כלל האצבע הוא שאינם עושים נהיגות בלילה אך אפשר לקחת מספר של נהג ולתאם איתו נסיעה מיוחדת (שלבטח תעלה מעט יותר). לגבי נקודה מדוייקת של תחילת המסלול יש לשאול מקומיים בעמק שיכווינו.
Juntas - הכניסה הדרומית לשמורה. נמצאת בקרבת הכפר איבגה (ibague). לצערי משום שאנחנו נכנסנו מאל סדרל ויצאנו מעמק הקוקורה אין לי "מידע מהשטח" על המקום, אך להבנתי ניתן להגיע לנקודה באמצעות ג'יפים מאיבגה בסכומים דומים לכניסות האחרות. הכניסה הזו היא הקרובה ביותר להר הגעש טולימה וקרובה למעיינות החמים בסביבתו ולכן יכול להיות נקודה נחמדה לסיים בה את הטרק.

2. לטייל בצפון השמורה זה בעייתי - כמו שנאמר מספר פעמים, יש בצפון השמורה הר געש שמוגדר יחסית פעיל, ומעצם כך ישנן הגבלות רבות באזורו. אם תחפשו באתר הרשמי של השמורה תוכלו למצוא התייחסויות למספר כניסות בצפון השמורה כמו מהכפר מארויז'יו או ממניזלס דרך שכונת וילה-מריה אך חלק מהכניסות סגורות לכניסת תיירים ובחלק פשוט לא יתנו לכם להיכנס בלי מדריך. הצעד הפשוט והנוח יהיה לוותר על החלק הצפוני של השמורה אך לעקשנים שביניכם מומלץ להתייעץ עם מדריך מקומי על נקודות כניסה - קחו בחשבון שכנראה הוא יגיד לכם שלא משנה מה אסור להיכנס בלי מדריך וחלקם בכלל לא מודעים לבעיות משום שרוב הטרקים מתרחשים בדרום ומרכז השמורה. ניתן לבצע סיור רכוס לפסגת הר הגעש הפעיל (רואיז) אך אזור לצאת מהרכבים בשום שלב וחובה מדריך.

3. אנו ממליצים על שימוש במפות באפליקציות שרשמנו לעיל אך חשוב להבין שלא משנה באיזו אפליקציה תשתמשו (בין אם במומלצות או באחת אחרת, הבחירה בידכם) כנראה שתיתקלו בשבילים מסומנים שאינם קיימים או לחלופין תפגשו פיצולי שבילים שאינם מסומנים במפה. לפי ניסיון הטרק מומלץ לנסות לא להתחכם וללכת בשביל שנראה כראשי ביותר גם לפני הסימון וגם לפי תוואי השטח, מצאנו את עצמו ממלמלים אחד לשני לא מעט ש"השביל חכם מן ההולך בו"...

4. בעיקרון בשמורה ניתן לישון בכל מקום אך בפרקטיקה רוב המטיילים מסיימים את יום באחת מהפינקות הפרוסות בכפר או באתרי קמפינג מסומנים במפה. אין זה סותר ומונע שניתן לפתוח אוהל בכל מקום בשמורה, אך לא מומלץ להסתמך מראש על אופציה כזו עקב חיות הבר בשמורה, תוואי השטח שלא ברור (יכול להיות שהמפה תראה מקום מצויין שבסוף יהיה ביצה גדולה) ומזג האוויר ההפכפך. פרט לקמפינג ניתן לישון גם בחוות (פינקות, fincas) או בקתות (קבאניות, cabañas) הפזורות בשמורה. ישנן מעל 10 חוות שונות שמתרכזות בעיקר בדרום-מרכז מערב השמורה וניתן למצואן באמצעות חיפוש המילה "finca" באפליקציית maps.me. בחוות אלו אפשר למצוא מקום מסודר לקמפינג עבור כ-8 אלף פסו, לרוב ללא קורת גג, כלומר דשא מסודר ומפולס מוקף בגדר של החווה. בנוסף בחלקן ניתן אף להשכיר חדר ללילה בסכום של בערך 30 אלף פסו, ובחלקן מוצעות גם ארוחות בוקר וצהריים סביב ה-12-14 אלף פסו. בעיקרון הבקתה היחידה שמוגדרת כ-cabaña נמצאת בלגונת אוטון והיא של סיירי השמורה. הלינה בתוכה מותרת לסיירים בלבד אך קיים אתר קמפינג עם שירותים מובנים באזור. אנחנו ישנו באוהל על בטון ומתחת לגג בצמוד לבקתה.

5. ברור שאתם מכירים את עצמכם באופן הטוב ביותר ויודעים כמה מרחק אתם מסוגלים או רוצים ללכת ביום מסוים ולכן רק נדגיש מספר נקודות לא סטנדרטיות שנכון להתייחס אליהן:
- המסלולים מאופיינים בבוץ שיכול לעתים להגיע עד לגובה הברך ולכן ההליכה יכולה להיות איטית גם במקומות שנראה שאפשר "לרוץ" עליהם. המקומיים וחלק מהמדריכים משתמשים במגפיים להליכה ולא נעלי טיולים.
- ביום הראשון יהיה טיפוס משמעותי של לפחות 1000 מטר ובאחרון ירידה בקנה מידה זהה.
- מזג האוויר הפכפך ותוכלו למצוא את עצמכם הולכים בגשם מה שמשפיע על מהירות ההליכה והראות.
- מומלץ ביום הראשון לתכנן מסלול באופן כזה שאם תנאי השביל יפתיעו אתכם תוכלו לעצור במקום מסודר לפני המקום שתכננתם לישון בו כדי שלא תיכנסו להליכה בחושך.

התארגנות לטרק - ציוד ולינה

מכיוון שקולומביה אונה מדינה שידועה בזכות הטרקים שלה יתכן שלא הגעתם לטרק זה עם כל הציוד הנדרש מראש ועליכם להשכיר את חלקו.
אם הנכם מטיילים עם מדריך סביר להניח שהוא ידאג לכם להשכרת הציוד, אך אם לא- לאחר חיפוש באינטרנט ושיחות עם מספר מקומיים הגענו למסקנה שציוד אישי ניתן להשכיר בכפר סלנטו בלבד, 2 המקומות המשכירים ציוד נכון לפברואר 2022 הינם "KM.0" (קילומטר סירו) ו-"vagumondo hiking" (וגומונדו הייקינג). בשניהם ניתן למצוא ציוד להשכרה במחיר מופקע לדוגמת שק שינה החל מ-16 אלף פסו ליום, מקלות הליכה בכ-10 אלף ביום, כפפות, מעילי גשם, אוהל, תיק טיולים ועוד במחירים משתנים. הדבר החשוב ביותר הוא שניתן להשיג במקומות אלו גם גז לגזייה מתברגת - משהו שלא מצאנו בכל קולומביה.
רשימת הציוד לטרק הזה אינה שונה מטרקים אחרים וניתן למצוא רשימה טובה באתר הזה - https://gilefrat.com/gear-list....

לגבי מקומות לינה - מומלץ לישון בכפר סלנטו ולהשאיר שם את הציוד הגדול שאינכם לוקחים לטרק. לא מסובך להגיע מסלנטו לכל נקודות ההתחלה הרשומות לעיל. לקילומטר סירו יש הוסטל המארח אנשים ונחמד לרכז אצלם את כל הדברים משום שהם מתעסקים עם אנשי טרקים כל יום ומכירים את הפרוצדורות. בנוסף בסלנטו יש סופרמרקט שיענה על רוב הקניות הנדרשות אך מומלץ לקנות דברים גדולים בערים מרכזיות לפני ההגעה לכפר.

יום ראשון - El Cedral-Finca El Jordan

את המסע שלנו התחלנו בנקודת El Cedral לאחר שישנו בכפר סלנטו. תיכננו לנסוע עם ה-chiva של השעה 09:00 לנקודה. מסיבה לא ידועה דווקא באותו יום התחילו האוטובוסים לצאת מסלנטו לפריירה בשעה 08:00 ולכן בתוכנית מחוכמת החלטנו לקום מוקדם ולתפוס את האוטובוס הראשון בשעה 06:00 היוצא מהכפר לכיוון העיירה ארמניה ולרדת בצומת המחברת בין הכביש הצדדי לכפר לבין הכביש הראשי. משם עצרנו לאחר מספר דקות אוטובוס בדרכו לפריירה והתענוג את עצמנו כאשר הגענו בדקה ה-90 ל-chiva של השעה 07:00. לאחר נסיעה של שעתיים הגענו לנקודה ואכלנו ארוחת בוקר של ביצה, ארפה וקפה בבקתה ליד. בתחיל המסלול שצמוד לבקתה ניגשו אלינו 2 סיירים וביקשו שנרשם אצלם בטופס ושאלו אותנו שאלות לגבי אופן הטיול שלנו - מה המסלול ואיפה אנחנו ישנים? אם יש לנו את הציוד הנדרש לטיול? האם יש לנו מפה מתאימה והאם בידנו מכשיר GPS? בסוף הצטלמנו איתם לסלפי שעד היום לא ברור לי אם היה חלק מהפרוצדורה או שהם התלהבו מהתיירים המעטים שמגיעים לטרק בשמורה. אחריהם תפסו אותנו זוג סיירים נוסף וביקשו שנמלא טופס דומה ולהצטלם אך לאחר שאמרנו להם שאנחנו לא מתכננים לחזור לאל סדרל הם אמרו שאין צורך במילוי הטופס. 2 קבוצות הסיירים לא ביקשו מאיתנו תשלום על כניסה לשמורה.
לבסוף התחלנו לטפס בערך בשעה 10:15. הטיפוס מתחיל משביל מסודר בתוך הג'ונגל, צמוד לנהר הנקרא נהר אוטון (río Otún). בתכנון היום רצינו להגיע לחווה ששמה El Bosque הנמצאת בגובה של 3500 מ' משמע טיפוס של כ-1400 מטרים לאורך 14 קילומטרים. הדרך לבקתה עוברת ברובה בג'ונגל העבות וחולפים על פני מטיילים היורדים מההר כפעם בשעה. בדרך עוברים חוות נוספות שאפשר לעצור בהן למנוחה. מזג האוויר היה קריר וקרעי עננים נחו על ההרים סביב גובה 2800-3000 מטרים. ההליכה היא על אבנים ובחלק מן המסלול יש נחל שזורם לאט על השביל, ולא ניתן לסטות מהשביל ימינה או שמאלה. כאשר הגענו לגובה העננים הראות הצטמצמה והתחיל לרדת גשם קל שהפסיק רק לפרקי זמן קצרים של עד חצי שעה. שמנו מעילי גשם והמשכנו ללכת כאשר גם הטיפוס וגם הגשם מביאים אותנו והגענו לפינקת El Jordan סביב השעה 16:00. התלבטנו אם להמשיך במסלול במסלול לעצור ללילה בחווה הזו ולאחר התחשבות באור היום שנותר ובמצב העייפות החלטנו לעצור כאן. בפועל הרגשנו שמבחינת אור השמש נוח ומרגיש בטוח ללכת עד השעה 18:30, אחר כך זה כבר הליכה יחסית בחושך שבטוח תגרור הקמת אוהל בחושך.
בפינקה לא היו חדרים פנויים ולכן הקמנו אוהל מאחורי הבקתה בשטח מיועד בעלות של 8000 פסו לאדם. בפועל זה היה הלילה היחידי אשר לא ישנו מתחת לקורת גג. לידנו היה אוהל אחד נוסף ולא הגיעו אחרינו מטיילים נוספים לקמפינג אלה רק לחדרים שהוזמנו מראש. אכלנו ארוחת ערב שקנינו מבעלת החווה - מרק, אורז ותפוחי אדמה ובשר עוף. לאחר הארוחה העייפות לא איחרה להגיע, הצטופפנו שלושה אנשים באוהל של זוג ונרדמנו ללילה.

יום שני - Finca El Jordan-Laguna de Otun

במקור היום תוכנן לכמות הליכה של חצי יום ולהליכה רגועה ומנוחות בלגונות, אך בפועל לקח לנו יום שלם להשלים את החלק הנותר מהיום הראשון ולהמשיך עד לסוף היום השני. בגדול לאורך כל היום עולים עם נהר אוטון עד שמגיעים לסוריה הלגונות שלו, אשר בלגונה הגדולה ביותר והצפונית ביותר נמצאת בקתה של סיירי השמורה. הבוקר והצהריים התאפיינו בגשם קל שלעתים נפסק בהפסקות של עד חצי שעה. מכיוון שבפינקה לא ישנו מתחת לקורת גג, המתנו להפסקות הגשם כדי לארגן את הציוד והבוקר נמרח לאילו עד שיצאנו לבסוף סביב השעה 10 למסלול. בסוף היום הראשון השתנתה המערכת האקולוגית מהג'ונגל לפארמו ואט אט הופיעו יותר עצי הפארמו דמויי הספוג. השלמנו את החלק מהיום הראשון ועצרנו להכין אוכל (קוואקר) בפינקה שנגלתה לנו. רוב ההליכה התבצעה בגשם ובראות לא טובה ולכן המתנו עד שהגשם יפסק והראות תשתפר. בפינקה שאלנו את החוואי כיצד מגיעים ללגונות והוא סימן על דרך שנפרדת מהדרך הראשית אך הופיעה אצלנו במפות ולכן המשכנו בה. למרות שהשביל היה מרכזי ונראה שהלכו בו לא מזמן לפי סימוני פרסות הסוסים על הבוץ, היו מספר פיצולים שלא הופיעו במפה והמשכנו בהם לפי מה שהיה נראה נכון בתוואי. בשלב מסוים חזר הגשם והראות הלקויה שהקשו על ההבנה של היכן השביל הנכון. בשלב מסוים מצאנו את עצמנו חוצים את נהר אוטון בשלב מוקם ממה שחשבנו ולאחר הליכה קצרה של 10 דקות החלטנו שאיבדנו את הדרך וחזרנו אחורה. כמובן שלא היו חסרות רגשות של בלבול ותסכול אך לבסוף החלטנו ללכת בשביל קטן ש"תופר" את הגבעות ממזרח לנהר, בשאיפה שנחבור לשביל הראשי. לאחר כשעה הליכה בסבך ובשביל חצי ברור חברנו לשביל הראשי שם הצלחנו גם להגביר את הקצב הזכות הגשם שפסק ולהגיע ללגונות, שם הלגונה הראשונה Laguna el Mosquito. קרוב ללגונה עוברים לראשונה ב"יער" של עצי פארמו (בהמשך פוגשים את העצים בכמויות בכל מקום) כלומר ריכוז מאוד גדול וצפוף יחסית של העצים. בגדול הלגונה היא יותר בביצה מאשר לגונה אך ישנן מספר ברווזים באזור והנוף יפה. משם המשכנו בשביל ברור ללגונת אוטון כאשר לאחר החצייה מגיעים לאזור אסור כניסה שניתן לראות מהצד כיצד יוצאים אדים חמים מ"סדקים" בצלע ההר עקב הפעילות הוולקנית באזור. סביב השעה 17:30 הגענו לבקתה של סיירי השמורה שם פגשנו באדם אחד בודד בשם חיימה. חיימה סיפר לנו שהסיירים עושים תורניות על לינה שם והמקום תמיד מאויש. החדרים שבפנים מיודעים לסיירים ולכן לא ניתן ללון בפנים (גם לאחר מיקוח ושיכנוע). ישנו אזור מיועד לקפינג על דשא מסודר בציוד לשירותים מתוחזקים היטב (אסלה, מים זורמים). אנחנו היינו המטיילים היחידים שם וגם האנשים הראשונים שחיימה ראה כבר במשך כחמישה ימים. מצאנו פינה מאחורי הבקתה שבה היה בטון חשוף מתחת לגג רעפים וביקשנו לפרוס שם את האוהל, וגל עשינו. תלינו על חבל שהבאנו את הבגדים לייבוש ולבשנו את הבגדים התרמיים (גובה הבקתה כ4000 מטר). אחרת ערב הכנו לעצמנו על הגזייה - פסטה ברוטב עגבניות. דבר אחד יחסית מבאס שקרה בבקתה זה שחיימה ביקש שנשלם את העמלת הכניסה לפארק על סך 50 אלף פסו לאדם
בעיקרון לא היה לנו בעייה לשלם כמו שנראה שהוא תופר עלינו עסקה ושהכסף לא באמת ילך לשמורה ולא באמת אמורים לשלם בבקתה הזו תשלום כלשהו לא משנה משהו.

יום שלישי - Laguna de Otun-Finca Africa

לאחר יומיים של טיפוסים רציניים ומזג אוויר גשום ומאתגר התעוררנו לבוקר קריר ושמשי. נפרדנו מחיימה ויצאנו לדרכנו מזרחה לכיוון פינקה אפריקה. היום הזה מכיל גם כן טיפוסים ומעבר הרים אחד אך גם מכיל ירידות ומישורים שבהם ניתן ללכת מהר מהקצב הרגיל של היומיים הראשונים. בנוסף היום הזה אינו פופולרי כלל בקרב מטיילי השמורה, כלומר מעטים המגיעים לפינקה אפריקה, ובפרט מעטים העושים זאת דרך לגונת אוטון ולא דרך Juntas.
היום מתחיל בטיפוס בואדי לכיוון מעבר הרים שנמצא בערך בחצי הדרך לפינה כאשר בדרך עוברים ב- Laguna El Silencio ובבריכה/ביצה ללא שם קרוב למעבר. לכל אורך הדרך גדלים המוני צמחי פראמו על צידי ההרים ומרבד של עשב צהוב משתרע לכל עבר. לגונת אל סילנסיו היא מקום מושלם ואף חובה לעצירה ארוכה - המים קרירים אך לא קפואים ומסביבה ישנם 2-3 "חופים" שבהם ניתן לשבת ואף לקפוץ למים. ללגונה בחלקה הדרומי אי קטן וחמוד שבשילוב הנוף העצום שנפרש מסביב ללגונה נותן הרגשה סוריאליסטית מאוד. לאחר טיפוס נוסף מגיעים למישור שנראה שלעתים קיימת שם ברירה, לעתים ביצה ולעתים קרקע יבשה משום שהשביל שקיים ממש עובר במרכז המישור וכשהגענו לא היה ניתן לעבור בו בלי להירטב לגמרי. בחלקו הדרומי של המישור קיימים מפלי מים קטנים שניתן למלא בהם את בקבוקי המים במים מצויינים. מעבר ההרים, כנהוג למעברי הרים, מציג נוף מרשים בשני צדדיו אך עם רוחות חזקות לא מהנה במיוחד להישאר בו לזמן רב. הירידה ממעבר ההרים פשוטה יחסית אך אין שביל ברור שיורד ממנה, ניתן ורצוי להיעזר בטופוגרפיה על מנת להבין פחות או יותר איפה השביל אך קשה למצוא את השביל הנכון והראשי משום שהעשב מסווה אותו מצויין.
לאחר כקילומטר הליכה מעבר ההרים מגיעים לביצה גדולה אשר בחלקה המזרחי מאפשרת הליכה ואף פרות מסתובבות שם אך בחלקה המערבי מתנהגת כביצה רגילה והמעבר שם אפשרי אך קשה. המפה שלנו הראתה שיש שביל שמקיף מצפון את הביצה על השלוחות ושיש שביל נוסף שיורד בואדי לביצה וחוצה אותה. מרחוק ברור שניתן ללכת בחלקה המזרחי אך לא ברור מה מצב העבירות בחלקה המערבי. בשטח מצאנו רק את השביל העוקף מצפון והחלטנו ללכת לואדי ולחפש את השביל החוצה. מפה לשם מצאנו את עצמנו מפלסים את הדרך לביצה בסבך של שיחים ועצים שמגיעים לגובה הכתף כאשר הקרקע היא בוצית וביצתית. גם שהגענו לתחילת הביצה לא מצאנו זכר לשביל החוצה אותה אך החלטנו לנסות לחצות אותה בכל זאת. בכללי ישנן מספר ביצות בשמורה שלפי הניסיון שצברנו ניתן לעבור אותן ועם קצת שכל ומזל וניסיון הנעל לא תטבע כלל, בגדול יש לנסות לדרוך על שורשי השיחים שנמצאים בביצה וללמוד על אילו שיחים ניתן לסמוך ועל איזה לא. בכל מקרה את הביצה הזו לקח לנו זמן רב לחצות משום שהבוץ היה עמוק ולא היינו בטוחים שמה שאנחנו עושים בכלל אפשרי. לאחר זמן לא קצר צלחנו את הביצה ולמדנו על בשרנו ש"השביל חכם מן ההולך בו". לאחר הביצה הדרך מתעקלת ימינה עם הנחל אך ממשיכה בירידה מתונה על השלוחה ולא בירידה החדה של הנחל לעמק. מהרגע הזה ההליכה יותר קלילה והשבילים חוזרים להיות ברורים. כן חשוב החלק ממעבר ההרים וגם כאן אחרי הביצה לוודא כל כמה זמן שאתם על השביל הנכון / באמת נמצאים איפה שאתם חושבים מכיוון שבירידה השבילים מוסווים ע"י העשב וקשה לקבוע מהו השביל המרכזי והנכון. לאורך הדרך נחשף עמק גדול ורחב היורד ממערב למזרח. ניתן לראות חווה אחת או שתיים בתוכו אך פינקה אפריקה נמצאת בחלקו המערבי ורק לקראת סוף ההליכה היא נחשפת. המרחבים והנופים של פינקה אפריקה מרשימים ביופיים ואף מדריך מקומי בסלנטו ציין שלדעתו זו אחת מהנקודות היפות ביותר בשמורה. פינקה אפריקה עצמה מוקפת בשטחי מראה ולה סוסים, חזירים, תרנגולות ומספר כלבים נחמדים. הפינקה עצמה מופעלת ע"י משפחה שמתגוררת גם בפינקה וגם בכפר הנמצא קרוב לשמורה. בניגוד לשאר הפינקות בטרק - לפינקה אפריקה מגיעים מעט מאוד מטיילים והמשפחה שם לא רגילה לארח ועל כן החוויה בפינקה מאוד אותנטית, וההרגשה היא שבאמצע שום מקום מצאת משפחה שתארח אותך לחיכה ללילה, כאילו הדבר לא היה מתוכנן. הגענו סביב השעה שש לפינקה כאשר נערה צעירה קיבלה את פנינו (מדברים רק ספרדית כמובן) והביאה לנו טינטו (סוג של קפה). המשפחה מכילה כעשר נפשות, החל מנערים ועד למבוגרים ולסבתא. הגענו לאחר שכבר ראינו סירים על האש והחלטנו לא לשאול אם יש ארוחות ערב במקום משום שהנחנו שלא יכינו עוד ואם יתנו זה יהיה על חשבון האוכל שלהם. את האוהל פרסנו מאחורי הבקתה (אין חדרי אירוח). האוהל עצמו ללא קורת גג אך ניתן להיצמד לבקתה עצמה ולשבת מתחת לפח-גלי שלה וככה לבשל ולשבת מתחת לקורת גג. עלות הלינה הייתה 20 אלף פסו ל-3 אנשים עם אוהל אחד.

יום רביעי - Finca Africa-Finca La Primavera

קמנו לבוקר רגוע בפינקה אפריקה שקרעי עננים מכסים את פסגות ההרים מסביב. התחלנו ללכת לכיוון דרום בידיעה שהיום הזה הוא היום הקשה ביותר בטרק מכיוון שהוא הארוך ביותר ושהוא מכיל 2 טיפוסי אוכפים. הדרך דרומה למעבר הראשון אינה ברורה כל כך ולאחר הכוונה מדיירי הפינקה הגענו לשער בקר הפונה לנחל ומעבר לנחל שביל. חצינו את הנחל והמשכנו ללכת אך במהרה השביל נעלם. ממחשבה שהשביל ממשיך על צלע ההר חתכנו דרך ביצה סמוכה למקום ששם חשבנו שראינו שביל. מן הצד השני של הנחל ראינו שביל ממשיך ולא היינו בטוחים איזה שביל נכון. לאחר 45 דקות של הסתבכות והתברברות בתוך הביצה שלצערי בהם גם איבדתי סכין מצויינת שתליתי על התיק, החלטנו לחזור אחורה לשביל מן הצד השני של הנהר. אכן זה היה השביל הנכון מלכתחילה כאשר גם הוא נגמר בשלב מסוים כאשר הוא פוגש ביצה אך במעקף קטן על צלע ההר ניתן להקיף את הביצה ולהגיע לטיפוס לפני האוכף הראשון. גם על האוכף הצלחנו לאבד את הדרך מכיוון שהשביל הוביל בבוטות מזרחה כאשר היינו צריכים דרומה אך למזלנו למדנו מעניין הביצה בבוקר ועלינו על הטעות לאחר 10 דקות. האוכף יחסית שטוח והשביל העולה לשיאו אינו ברור (לפחות אנחנו לא מצאנו אותו...). לאחר עצירה קטנה באוכף ראינו את האוכף הבא כאשר נדרש מאיתנו לרדת לעמק מדרום לנו ולעלות על צלע ההר בצידו השני. רואים בצורה ברורה את השביל העולה כאשר תחילתו בפיצול שבילים עם שביל המגיע ממערב אך גם פה השביל שיורד והופיע לנו במפה לא היה ברור ונאלצנו לחצות ביצה כדי להגיע לפיצול שבילים המתחיל את העלייה. העלייה לא הייתה קשה ולאחר שעה וחצי מהאוכף הראשון כבר הגענו לאוכף השני. הנוף מהאוכף הזה (שהוא הגבוה מבין האוכפים) מהמם ולצערי לאחר 3 דקות באוכף החל גשם מעצבן לטפטף ונאלצנו להמשיך כדי לא להתעצבן. מכאן הדרך ברורה יותר וגם מתונה יותר. הגשם נגמר והולכים בין ואדיות ושלוחות קטנות עד שמגיעים ללגונת El Encanto. לקראת הלגונה ניתן לראות את הר הגעש טולימה והפסגות המושלגות שלו ממזרח לשביל. במפה מסומן שליד הלגונה יש אתרי קמפינג אך אנחנו לא מצאנו אותם. אין לידה מקום יותר מידי טוב לעצירה, בייחוד אם מזג האוויר מעט גשום. כבר כקילומטר לפני הלגונה השביל הופך למשמעותי וברור מאוד וגם אחרי השביל מתנהג כך עד ל-Finca La Playa ובהמשך ל-Finca La Primavera. ניתן ללון ב-2 הפינקות הללו כאשר לדעתי פינקה פרימברה יותר קרובה ליציאת עמק הקוקורה ולכן מומלץ לפתוח אוהל שם. בפינקה פרימברה יש חברים להשכרה, מתחם אוהלים עם דשא מאחור וחדר אוכל. קיימת אופציה לרכוש ארוחת ערב / בוקר. אנחנו ביקשנו לפתוח אוהל על בטון מתחת לגג שלא היה שם דבר ונתנו לנו. לארוחת ערב אכלנו מרק עדשים, אורז, עדשים ועוף שהכינו לנו בפינקה בעלות של 14 אלף פסו לאדם. רואים שהפינקה רגילה לקלוט תיירים ושהתשתיות במקום בהתאם, יש אפילו אופציה למקלחת במים חמים. אגב שם ראינו לראשונה מטיילים נוספים כאשר פעם אחרונה פגשנו מטיילים ב-Finca El Jordan.

יום חמישי - Finca La Primavera-Cocora valley

את היום פתחנו בקוואקר וקפה עם בוקר מעונן שמידי פעם חודרות קרני שמש ונותנות תקווה להמשך היום. בפינקה השארנו את כל האוכל שכבר לא נצטרף משום שזהו היום האחרון לטרק. את הזבל לקחנו איתנו. ההליכה מתחילה בשביל גדול וברור שניכר שיום יום הולכים בו אנשים וסוסים. השביל מאוד בוצי בגלל הסוסים וצריך להיזהר מלשקוע עד הברך בבוץ אם אין לך מגפיים מתאימים. בדרך פוגשים בהרבה פיצולי שבילים שכל שביל נראה ראשי וגדול אך בעיקרון כל הדרכים מובילות למטה ולכן גם אם טעיתם בניווט והמשכתם בשביל שלא התכוונתם אליו (כמו שקרה לנו...) המשמעות היא אולי להגיע כמה זמן יותר מאוחר לסיום אך לא להתברבר ולאבד ולחזור חזרה למעלה. לאחר הליכה של כשעה וחצי חוזרים לסביבת הג'ונגל. השביל דומה בתוואי שלו לשביל העולה מאל סדרל אך כאן יותר מתוייר ופוגשים יותר אנשים בדרך. השביל מתפתל ויורד וחוצה את נהר Quindio מידי פעם. בדרך עוברים בקתה בשם Estrella de agua שבה ניתן לנוח ולאחריה מגיעים אל Casa de los colibríes - בית יונקי הדבש, לא נכנסנו אך בעד סכום סמלי ניתן להיכנס לממלכה של הציפורים הללו.
לקראת כשעה וחצי לפני סיום ההליכה מגיעים לפיצול שבילים אשר אחד יורד עם הנחל ואף זורמים בו חלק ממי הנחל ואינו כזה ברור והשני מטפס על השלוחה ועולה אל פינקה בשם La montaña. בתכנון שלנו רצינו להמשיך עם הנחל ולהגיע איתו לעמק הקוקורה אך תחילה פספסנו את הפיצולהזה משום שהשביל הממשיך עם הנחל לא היה ברור (נראה שהוא פשוט חלק מהנהר ולא שביל...). לאחר שמצאנו אותו המשכנו קדימה ולאחר 15 דקות נתקלנו בגשר שבהמשך השביל שלו לא ניתן לחצות את הנהר. כבר כאן אומר שמסתבר שבאותו היום הייתה זרימה חזקה בנהר בצורה חריגה וזו הסיבה ככל הנראה לכך שהשבילים לא היו ברורים ושלא היה ניתן לחצות את הנהר. אך לא ידענו את זה וניסינו להמשיך קדימה ולאחר מספר ניסיונות ולחץ משקיעת השמש החלטנו להסתובב ולחזור לכיוון הפינקה. הטיפוס לפינקה תלול ואחרי יום הליכה אינו פשוט אך מהפינקה ע"ס לעמק הקוקורה עוברת דרך ג'יפים משמע הליכה מאוד נוחה ומהירה. לבסוף הגענו בשעה 18:15 לעמק הקוקורה כשהג'יפ האחרון יוצא בשעה 18:30. מסריחים ושמחים חזרנו לסלנטו.

טיפים

• ביגוד חם - מומלץ אך לא להגזים, הטמפרטורה מגיעה עד 0 מעלות.
• ציוד גשם (מעיל, מכנס, כיסוי תיקים וכו') - מאוד משמעותי
• בשמורה הזו - השביל חכם מאוד מן ההולך בו

קבצים מצורפים

• מפה עם נקודות העצירה לפי המסלול בו הלכנו.

קישורים חיצוניים

• בלוג שנעזרנו בו בתכנון שלנו, מאוד עזר לנו, מתאר טיול ללא מדריך.
• סיפור דרך נוסף באתר המתאר מסלול פשוט יותר בשמורה.
• בלוג נוסף המתמקד בחלקו הראשון של הטיול שלנו, גם ללא מדריך.